המגורים בירושלים באותה תקופה דרשו מסירות רבה, והעם הביע את הערכתו לאלו שבחרו לעשות זאת. הפרשנים מסבירים כי הַמִּֽתְנַדְּבִ֔ים היו אנשים שבחרו לעבור לירושלים מיוזמתם החופשית ומתוך נדבת לבם, ולא משום שעלה בגורלם לעשות זאת [מצודת דוד, מלבי"ם].
ההחלטה להעתיק את המגורים לעיר נחשבה למעשה התנדבותי בשל האתגרים והקשיים שהיו כרוכים בכך, כאשר הפרשנים מצביעים על שני סוגים של קשיים. גישה אחת מתמקדת בהיבט הביטחוני, ומסבירה שהמתנדבים נדרשו לשבת בירושלים כדי לשמור על העיר מפני האויבים [רש"י]. לעומת זאת, גישה אחרת מתמקדת בהיבט הכלכלי והחברתי, ומסבירה כי החיים בעיר גדולה הם קשים מטבעם, בעיקר בשל יוקר המחיה המאפיין מקום צפוף ומרובה אוכלוסין [מצודת דוד, מלבי"ם].
לאור האתגרים הללו, וַֽיְבָרְכ֖וּ הָעָ֑ם – העם בירך את אותם מתנדבים כדי לעודד ולחזק אותם על מסירותם הרבה ועל נדבת לבם [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].