רשימת המתיישבים ממשיכה ומפרטת כעת את בני שבט לוי. המילים וּמִן הַלְוִיִּם מתייחסות לאותם לוויים שהתיישבו בירושלים [מצודת דוד]. הפסוק מונה את שושלתו של שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב.
השוואת רשימה זו לרשימה המקבילה בספר דברי הימים חושפת השלמות מעניינות. בעוד שבדברי הימים הוזכר שמעיה ללא פירוט תפקידו או מספר האנשים שעמו, נחמיה מוסיף ומבאר כי הוא היה ממונה על "המלאכה החיצונה" של בית המקדש, כדוגמת עבודות בדק הבית והבאת עצי המערכה מבחוץ. כמו כן, נחמיה מוסיף את שמות שותפיו לתפקיד (שבתי ויוזבד) שלא הוזכרו קודם לכן.
בנוסף, נחמיה מאריך בייחוסו של שמעיה וחותם במילים בֶּן בּוּנִּי. תוספת זו נועדה להדגיש ששמעיה היה מבני משפחת מררי. בעוד שספר דברי הימים עוצר את הייחוס בחשביה, נחמיה ממשיך ומציין את בוני, שהיה אב קדמון ארבעה דורות מעל חשביה, משום שהוא היה ראש ייחוס מוכר וידוע הרבה יותר [מלבי"ם].