הרישום המפורט של משפחות הכהנים השבות לירושלים ממשיך, תוך השלמת פערים ופירוט מדויק של נתונים שהופיעו באופן כללי בספר דברי הימים.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַאֲחֵיהֶם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַבַּיִת מתייחסות לחבריהם של הכהנים שהוזכרו קודם לכן, כדוגמת ידעיה, אשר היו ממונים על עבודת הפנים של המקדש, ובפרט על עבודת המזבח והקרבנות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח הכתוב, המילה עֹשֵׂה נכתבת במדויק עם האות ה בסופה, ולא עם האות י [מנחת שי].
מספרם של עובדים אלו עמד על שמונה מאות עשרים ושניים, ולאחר מכן הכתוב עובר להזכיר את וַעֲדָיָה, שאף הוא היה מן הכהנים שהתיישבו בירושלים [מצודת דוד]. פירוט היוחסין הארוך של עדיה, הכולל את בֶּן־פְּלַלְיָה, נועד להוסיף שלושה דורות של אבות שהושמטו ברשימה המקבילה שבספר דברי הימים [מלבי"ם]. אגב כך, יש להקפיד על קריאת השם פְּלַלְיָה באות פ, וגרסאות ישנות שבהן נכתב השם באות צ הן טעות גמורה [מנחת שי].
מבחינה מספרית, פירוט הנתונים המדויק בספר נחמיה בא להסביר את המספר הכולל של הכהנים המופיע בדברי הימים, שעמד על אלף ושבע מאות ושישים. נחמיה מפרק את הסכום הכללי לקבוצות משנה, כאשר הקבוצה הראשונה מונה שמונה מאות עשרים ושניים איש, ואליה יצטרפו בהמשך קבוצתו של עדיה וקבוצות נוספות, עד להרכבת הסך הכולל והשלמת הנתונים החסרים [מלבי"ם].