תפקיד השוערים היה תפקיד ייחודי שניתן ללויים, והם היו ממונים על שמירת שערי המקדש. הפסוק מציין את שמותיהם של עקוב טלמון ואחיהם, ומפרט כי מספרם הכולל עמד על מאה שבעים ושנים.
תיאור זה בא להשלים את המידע החסר בתיאור המקביל בספר דברי הימים, שם מוזכרים ארבעה ראשי שוערים (שלום, עקוב, טלמון ואחימן) אך ללא ציון מספרם הכולל. כאן מוזכרים עקוב וטלמון, והמילה "ואחיהם" מכוונת לשלום ואחימן שלא הוזכרו בשמם. למספר 172 ישנה משמעות מעשית ומדויקת הנוגעת לסדרי העבודה במקדש: מתוך מספר זה, ארבעה הם ראשי השוערים, והשאר (168 שומרים) מתחלקים באופן שווה בשבעת ימי השבוע. חלוקה זו מאפשרת הצבת עשרים וארבעה לויים בכל יום, המשמשים כנגד עשרים וארבע המשמרות ששמרו במקדש [מלבי"ם].