ההסדר המובא כאן נועד להבטיח את תפקודו הרציף של המקדש. בני ישראל והלויים מצווים להביא אל לשכות המקדש את תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר. תרומות אלו כוללות הן את התרומה הישירה שמרימים ישראל לכהנים, והן את תרומת המעשר שהלויים מפרישים מתוך המעשרות שהם עצמם מקבלים [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה להבאת התרומות אל הלשכות טמונה במה שנמצא וְשָׁם. בלשכות אלו הונחו כלי המקדש, וְהַכֹּהֲנִים ישבו בהן כדי לשמור עליהם, ולכן היה צורך להביא את התרומה אליהם למקום מושבם [מצודת דוד].
ההצהרה המסכמת וְלֹא נַעֲזֹב מבטאת התחייבות שלא להזניח את בית ה' [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה המעשית לתקנה זו היא למנוע מצב שבו הכהנים ייאלצו לשוטט ברחבי הארץ ולחפש אחר התרומות המגיעות להם. אילו היו צריכים לרדוף אחר מחייתם, בית המקדש היה נעזב ממשמרתו. לפיכך גזרו שיש להביא את התרומות ישירות אל הכהנים, כדי להבטיח את נוכחותם התמידית במקדש [מצודת דוד].