כאן מתחילה רשימה מפורטת של האישים שבאו לחתום על הספר, ובכך הם משמשים עדים לקבלת המצוות והשבועות של העם [רש"י, מצודת דוד]. השימוש בלשון רבים במילה הַחֲתוּמִים מבטא את ההסכמה הגמורה והסופית על כל שלל הדברים והתקנות המפורטים בהמשך [מצודת דוד]. חותמים אלו מופיעים בסדר היררכי ברור: תחילה הכהנים, אחריהם הלוויים, ולבסוף שרי העם. בסך הכל חתומים על האמנה שמונים ושלושה אנשים, מספר המייצג את ההנהגה הרוחנית והמעשית: שבעים חברי הסנהדרין יחד עם שלושה עשר ממונים רמי דרג במקדש (סגן, שני קתיקולין, שבעה אמרכלים ושלושה גזברים), כאשר הכהן הגדול עצמו אינו נזכר בין החותמים [מלבי"ם].
הראשון ברשימת החותמים הוא נְחֶמְיָה, וזאת מתוקף מעמדו כמנהיג הפוליטי של העם. התואר הנלווה לשמו, הַתִּרְשָׁתָא, זוכה לשני הסברים. הגישה האחת רואה בכך תואר כבוד רשמי שהוענק לו במסגרת הממשל הפרסי [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי זהו כינוי ייחודי שניתן לו על ידי חכמי ישראל; מכיוון שתפקידו היה לשמש כשר המשקים של מלך פרס, חכמים התירו לו לשתות יין של גויים, והשם "התרשתא" מרמז על היתר שתייה זה [רש"י]. מיד לאחריו מופיע וְצִדְקִיָּה, החותם שני בתור [ביאור שטיינזלץ].