אדם אשר מִתְרַפֶּה, כלומר מתעצל ומתרשל בִמְלַאכְתּוֹ, נחשב כי אָח הוּא ודומה במהותו לְבַעַל מַשְׁחִית, שהוא אדם המחבל והורס בפועל. במישור המעשי, חוסר מעש אינו מצב ניטרלי, שכן העצלות גורמת לנזק כלכלי הפוגע הן במעסיק והן בעצלן עצמו, ועלולה לדרדר אותו לבטלה, לגזל ולסכסוכים. מעבר לפן החומרי, כלל זה תקף גם למלאכתו הרוחנית של האדם בלימוד התורה ובעבודת ה'. ההתרשלות בלימוד מביאה לשכחת התורה ולחטאים, ולכן העצלן שווה בעונשו למי שמשחית במכוון את מעשיו הטובים בעבירות. בסופו של דבר, ההימנעות מעשייה מונעת מן האדם להשיג חכמה ולוכדת אותו בתאוותיו החומריות.
משלי, פרק י״ח, פסוק ט׳
גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.