מזמור זה מהווה יצירה ייחודית, שכן הוא מורכב כפסיפס מתוך קטעים של מזמורים קודמים שכבר הופיעו בספר תהילים, אשר חוברו יחד ליצירת משמעות חדשה. הפרשנים מסכימים כי המזמור מאחד שני אירועים שונים מתקופתו של דוד: החלק הראשון לקוח ממזמור נ"ז, שנאמר כאשר דוד ברח מפני שאול במערה וחווה מעבר פתאומי מייאוש עמוק לישועה. החלק השני לקוח ממזמור ס', המתאר את ייאושה של האומה כולה ואת התשועה הפתאומית במלחמות מול ארם [מלבי"ם, מאירי].
חיבור שני החלקים נועד ליצור שירת הודאה לה׳ הכורכת יחד את תשועת היחיד עם תשועת הכלל [מלבי"ם]. עם זאת, בעוד שהמזמורים המקוריים עסקו באירועים היסטוריים בחייו של דוד, חזרתם כאן יחד נושאת אופי נבואי הצופה פני עתיד. השירה הוסבה מאירועי העבר אל מציאות הגלות [מאירי], והיא מכוונת לימות המשיח. המזמור נאמר מנקודת מבטם של גולי ישראל או של מלך העתיד מזרע דוד, ורומז לקיבוץ הגלויות ולחזרת מלכות בית דוד לשלוט על כלל השבטים והמקומות שאבדו [רד"ק].
ביחס למילות הפתיחה שיר מזמור לדוד, סדר המילים אינו מקרי ומעיד על התהליך הרוחני של כתיבת המזמור. כאשר דוד הכין את עצמו מיוזמתו ועורר את רוח הקודש שתשרה עליו, השירה מקדימה את שמו. זאת בניגוד למקרים שבהם השכינה היא שהקדימה ועוררה אותו תחילה, אז נכתב "לדוד מזמור" [אלשיך].