אחריתו של האדם הישר מובטחת להיות יציבה וטובה, והשפעתו ממשיכה להדהד גם מעבר לזמן ולמקום. הבטחה זו מתייחסת הן לחוסנו במהלך חייו והן למורשת שיותיר אחריו.
המילים לֹא יִמּוֹט מתפרשות כהבטחה שהצדיק לא יתמוטט ולא יהיה נוטה ליפול [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. יציבות זו באה לידי ביטוי בכמה מישורים: במישור הפיזי והחומרי, ממונו יישאר בידו בבטחה וגופו יהיה בריא [רד"ק, מאירי]. במישור הרוחני, עצם העובדה שיראה כי ממונו קיים ויציב תסייע לו להתמיד בצדקתו וביושרו, והוא לעולם לא ישוב לאחור מדרכו הטובה [אלשיך].
באשר למילים לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק, הפרשנים מסכימים כי זכרו של האדם הישר יעמוד לעד והוא ייזכר לטובה בזכות מעשיו גם לאחר פטירתו, בבחינת "וצדיק יסוד עולם" [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. זיכרון נצחי זה אינו מוגבל רק לעולם הזה, אלא רומז גם לעולם הבא, שם הוא ימשיך להיזכר כצדיק ויקבל גמול נוסף על פועלו [מאירי, מצודת דוד].