הצדיק ניחן בחוסן פנימי ושלוות נפש המונעים ממנו להיכנע לחרדה בעת משבר ואי-ודאות. גם כאשר מגיעה מִשְּׁמוּעָה רָעָה על אסונות כלליים או על צרות במישור האישי, הוא לֹא יִירָא מפגעי הגורל או מנקמת אדם שכן ידיו נקיות מחטאים. מצבו הנפשי יציב משום שנָכוֹן לִבּוֹ, כלומר לבו מיושב, נאמן ליוצרו ועומד איתן בזכות צדקתו הפנימית. מתוך כך הוא אינו נשען על כוח ועושר אלא בָּטֻחַ בַּה' שיגן עליו, וביטחון מוחלט זה הוא הערובה לכך ששום בשורה קשה לא תצליח לערער את שלוותו.
תהלים, פרק קי״ב, פסוק ז׳
מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.