תהלים, פרק קי״ג, פסוק ו׳

רוממותו העצומה של ה' מצריכה אותו להיות הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י, מילה שבה האות יו"ד נוספת על השורש ומשמעותה להשפיל את המבט ממרומיו, שכן לעומת נשגבותו אפילו השמים נחשבים לאין. השגחה זו מקיפה באופן שווה את כל הנעשה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ. עם זאת, יש המפרשים כי ה' מגביה את עצמו לשבת בשמים, אך משפיל את עצמו לִרְא֑וֹת ולהשגיח על הארץ. בשונה ממלאכים הנאלצים לעטות לבוש חומרי כשהם יורדים אל העולם הגשמי, ה' אינו משתנה לעולם, ולכן ישיבתו מיוחסת למרומים והשגחתו מתוארת כראייה בלבד, שכן העולם אינו מסוגל להכילו אלא הוא זה שנושא את הבריאה כולה.