תהלים, פרק קי״ח, פסוק כ״א

לאחר הכניסה בשערי הצדק מודה הצדיק לה' על ההצלה שחווה, כראוי לתפילה שבה בקשת עזרה מסתיימת בהודאה. בהקשר לתחילת המזמור, ההכרזה אוֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי מבטאת תודה על כך שה' ענה והשיב לתפילתו בעת צרה, והמילים וַתְּהִי־לִ֝֗י לִישׁוּעָֽה מדגישות את התודה על ההצלה בפועל מן המצוקה. הודאה זו נושאת משמעות רחבה, שכן האדם מודה לה' על עצם ההקשבה לתפילתו כחסד בפני עצמו, ויש המפרשים כי הוא מודה אפילו על הייסורים שחווה, מתוך הבנה שהם אלו שסללו את הדרך לישועתו. על פי מסורת חז"ל, מילים אלו נאמרו במקורן על ידי דוד המלך כחלק מדו-שיח של שירת הודאה עם משפחתו ושמואל הנביא.