מתוך מעבר חד מאפלת המצוקה אל אור הישועה, מודה דוד המלך לה' התקיף ומכריז אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, ביטוי המתייחס גם לאור הבוקר שבו מוקרבים הקורבנות או לאבוקות האור שבהן התקבל המלך. כהמשך ישיר להודאה באה הקריאה אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, שהיא הוראה לקשור את בהמת הקורבן בחבלים עבים כדי לשמור עליה שלא תשתולל עד השחיטה. הבהמה מובלת עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, שהן הבליטות בראשו, במטרה לזרוק עליהן את דמה. גישה שונה מסבירה שהפסוק אינו מתאר בהמת קורבן, אלא את ענפי הערבות הארוכים שהובאו למקדש בחג הסוכות והגיעו עד למזבח.
תהלים, פרק קי״ח, פסוק כ״ז
אֵ֤ל ׀ יְהֹוָה֮ וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.