בשערי המקדש מתרחשת סצנה של דיאלוג חי בין הבאים מבחוץ לבין הניצבים בפנים. כאשר האדם המודה מגיע אל שערי בית ה', עונים לו הכהנים או שאר העומדים במקדש בדברי ברכה וקבלת פנים [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא].
הקריאה בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' מופנית למגוון של באי המקדש: לעולי הרגלים ולמביאי הביכורים [רש"י], לכל אדם המגיע להקריב קרבנות ולכבד את ה' [אבן עזרא, מצודת דוד], ואף לכל מי שבא לחסות תחת כנפי השכינה [מאירי]. מנגד, יש המפרשים כי קבלת פנים זו מופנית אל המלך עצמו בבואו למקדש [מלבי"ם], או שהיא נאמרת ברוח הקודש ומכוונת כלפי מלך המשיח, שכבר נקרא בשמו של ה' [אלשיך]. משמעות הברכה היא שהבאים יבורכו בשמו של ה', האל היחיד שהוציא את עמו מאפלת הגלות [רד"ק], או שהם מבורכים משום שבאו למקדש לשם ה' ולכבודו [מצודת דוד].
החלק השני של הפסוק, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה', שמשמעו "בירכנו אתכם" [רש"י], מושמע מפי הכהנים. הברכה מקבילה לברכת כהנים שבה שמים את שם ה' על ישראל [מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי מקור הברכה אינו בבני האדם המברכים, אלא היא נובעת מתוך בית ה' ומאת השכינה השורה בו [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. יתרה מזאת, ברכה זו אינה מוגבלת רק לנוכחים במקום, אלא היא ברכה כללית הנשלחת מן המקדש גם לאלו הנמצאים הרחק ואינם יכולים להגיע [מאירי]. לברכה זו קיים גם רובד רוחני, ולפיו זוהי השפעה ועזרה משמיים שנועדה להכין את העם ולסייע לו להיות ראוי לגאולה [אלשיך].