נסו לדמיין שהייתם בצרה גדולה, ממש כמו להיות בתוך חושך מוחלט, ופתאום מישהו חזק בא ומציל אתכם, ומכניס המון אור לחיים שלכם. איך הייתם מודים לו? דוד המלך הרגיש בדיוק כך. לאחר תקופה קשה של ייסורים, הוא מודה לה' שהשאיר אותו בחיים וטיהר אותו. המילים אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ מתארות איך ה' החזק הוציא אותו מהחושך של המצוקה אל האור של הישועה.
כדי להגיד תודה מכל הלב, דוד רוצה להביא קורבן תודה בבית המקדש. לכן מגיעה הקריאה אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים. המילה אִסְרוּ פירושה קשרו, והמילה חַג מתארת כאן את בהמת הקורבן עצמה, שנקראת כך כי בדרך כלל מביאים קורבנות בחגים. המילה בַּעֲבֹתִים אומרת שצריך לקשור את הבהמה בחבלים עבים, כדי לשמור עליה שלא תשתולל ותישאר רגועה עד לזמן הקורבן. לאן לוקחים את הבהמה הקשורה? עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. הקַרְנוֹת הן הבליטות המיוחדות שנמצאות בפינות למעלה בראש המזבח. לשם מובילים את הקורבן כדי להשלים את ההודאה המרגשת לה'.