תהלים, פרק קכ״א, פסוק א׳

אדם או עם הנמצא במצור ובגלות מחפש ישועה ומבטא את מצוקתו דרך שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, שמשמעותו הלשונית היא שיר המעלות, פיוט ששרו הלוויים בעלותם במדרגות המקדש. מתוך הסכנה הוא אומר אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, כלומר על ההרים, כדרך הנלחמים העולים למקומות גבוהים כדי להשקיף ולחפש כוחות שיבואו להצילם. הוא שואל מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי ומאיזה מקום תגיע ההצלה, אך מבין כי עזרה אנושית לא תועיל מול האויב והישועה האמיתית מגיעה מלמעלה. במישור הרוחני, ההרים מסמלים את זכות האבות, התורה והמקדש, וכאשר אלו מתמעטים, האדם זוכה לעזרת ה' כאשר הוא שם עצמו כ"אַיִן" מתוך ענווה ודבק בחסד.