השגחתו התמידית והבלתי פוסקת של ה' על עמו עומדת במרכז ההבטחה האלוהית, שאינה תלויה בזמן או במצב. הפרשנים מסכימים כי הפסוק משתמש במושגי השינה כמשל להסתלקות ההשגחה.
רוב הפרשנים מבחינים בין שתי דרגות של שינה המופיעות בפסוק. לא ינום מתייחס לתנומה, שהיא שינה קלה ורגעית הנובעת מעייפות וחולשה, ואילו ולא יישן מתייחס לשינה טבעית ועמוקה [רד"ק, מלבי"ם, מאירי]. בניגוד לשומר אנושי, שאף אם אינו עייף יזדקק לבסוף לשינה טבעית ויצטרך להעמיד שומר מחליף תחתיו, אצל ה' לא קיים טבע השינה כלל [מלבי"ם]. המשמעות המעשית היא שה' אינו מסיר את השגחתו אפילו לא לרגע קל, וקל וחומר שאינו מסלק את השגחתו לחלוטין [מצודת דוד, מאירי].
הביטוי שומר ישראל, אשר בספרים המדויקים נכתב בכתיב מלא עם האות ו' [מנחת שי], זוכה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית היא שה' שומר על האומה כולה בכל עת, ואף בגלות הוא משגיח עלינו לבל נכלה בין הגויים. יתרה מזאת, ה' שומר עלינו דווקא בזמנים של חוסר אונים, בעת שאנו עצמנו ישנים [רד"ק]. לעומת זאת, ישנה גישה המפרשת את הצירוף שומר ישראל כהתייחסות אישית והיסטורית ליעקב אבינו, שנקרא ישראל. לפי פירוש זה, ה' קיים את הבטחתו לשמור על יעקב בכל אשר ילך, והגן עליו גם כאשר הוא עצמו היה ישן [אבן עזרא].
השמירה האלוהית אינה מסתכמת רק בהגנה פיזית, אלא כוללת גם ממד רוחני עמוק מול כוחות שליליים ומזיקים. כוחות אלו, השואפים להידבק בקדושה, מתרכזים בעוצמה רבה ומוכפלת דווקא בצדו הימני של האדם, שם מצויה עיקר קדושתו, והם מאגדים חיל גדול כדי לנסות ולפגוע בה. השמירה המיוחדת שה' מעניק לאדם יוצרת מעין צל והגנה על צד ימין, כך שאותם כוחות מזיקים אינם יכולים כלל להתקרב אליו, וממילא נופלים ואינם מסוגלים להרע [אלשיך].