השגחת ה' מקיפה את האדם בכל שעות היממה ומגנה עליו מפני כוחות טבע קיצוניים ומנוגדים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק עוסק בשמירת הגוף מפני פגעי האקלים; יומם - ביום, השמש לא יככה באמצעות חום ויובש, וירח בלילה לא יזיק באמצעות קור ועודף לחות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי חום השמש וקור הירח מייצגים את הניגודים בטבע שהם הסיבה המרכזית לתחלואים, ומהם ה' מציל את האדם.
הגנה זו היא המשך ישיר לפסוק הקודם המתאר את ה' כצלו של האדם, צל שנועד להגן עליו מפני השמש והקרח [רד"ק]. על אף הכלל לפיו אדם נדרש לשמור על עצמו מנזקי מזג האוויר ואינו יכול לסמוך על הנס שישנה את חוקי הטבע עבורו, מי שמתמיד במעשיו הטובים זוכה להשגחה עליונה ויוצאת דופן השומרת עליו אפילו מפגעי הטבע הרגילים [אלשיך].
מעבר לרובד הפיזי והרפואי, יש הרואים בתיאור זה משל כללי לכך ששום דבר לא יזיק לאדם. בנוסף, טמון כאן רמז היסטורי ליציאת מצרים, אז סוכך ה' על בני ישראל בענני הכבוד שמנעו את נזקי חום השמש ביום וקור הלילה [מאירי].