תארו לעצמכם שאתם עוברים תקופה ממש קשה ומעייפת, ובמקום שיעזרו לכם, אנשים שיושבים להם בנחת פשוט צוחקים עליכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שהרגישו עם ישראל כשהיו בגלות, רחוקים מהארץ שלהם. הקושי הכי גדול שלהם לא היה רק העייפות של הגוף מהנדודים, אלא העצב העמוק בנפש בגלל ההשפלה. המילה רַבַּת מתארת את הכאב הזה, שהיה גדול מאוד ונמשך המון זמן. הכאב הזה הגיע בגלל הַלַּעַג של הַשַּׁאֲנַנִּים. השאננים הם העמים האחרים שחיו בשקט, בשלווה ובביטחון בארצות שלהם. בגלל שהם חיו בנוחות בזמן שעם ישראל היה עני ונדד ממקום למקום, הם פשוט צחקו עליהם. אבל זה לא נגמר רק בצחוק. העמים האלה הרגישו כלפי ישראל גם הַבּוּז, שזה זלזול עמוק ופנימי שנמצא ממש בתוך הלב. הזלזול הזה הגיע מאותם לִגְאֵי יוֹנִים, כלומר מאותם אנשים גאים ויהירים מאוד, שחשבו שהם טובים וחשובים יותר מכולם.
תהלים, פרק קכ״ג, פסוק ד׳
רַבַּת֮ שָֽׂבְעָה־לָּ֢הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים הַ֝בּ֗וּז (לגאיונים) [לִגְאֵ֥י יוֹנִֽים]׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.