תהלים, פרק קל״ו, פסוק כ״ו

יצא לכם פעם להביט למעלה אל השמיים הרחבים ולחשוב כמה הם עצומים? כשאנחנו מודים לְאֵל הַשָּׁמַיִם, אנחנו בעצם משבחים את ה׳ שנמצא גבוה מעל הכל ושולט בכל העולם. אבל ה׳ לא רק נמצא שם למעלה, אלא הוא משתמש בשמיים כדי לדאוג לנו כאן בארץ. הוא מוריד אלינו את הגשם, ובזכות המים האלה צומח אוכל לכל היצורים החיים. הדאגה הזו למזון שלנו היא חסד רצוף שלא מפסיק, ולכן אנחנו אומרים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. שמתם לב שהמשפט הזה חוזר על עצמו עשרים ושש פעמים לאורך כל המזמור? החזרה הזו נועדה להזכיר לנו דבר מדהים, מאז שהעולם נברא ועד שבני ישראל קיבלו את התורה, חלפו עשרים וששה דורות. באותה תקופה ארוכה לא הייתה בעולם תורה שתגן עליו, והעולם כולו שרד והמשיך להתקיים אך ורק בזכות החסד הגדול של ה׳.