דוד המלך מביע העדפה ברורה לקבל מכה מוסרית מאדם צַדִּיק, שכן כאשר הוא יכה אותו (יֶהֶלְמֵנִי) ויוכיח אותו (וְיוֹכִיחֵנִי), הדבר ייחשב לו לחֶסֶד המיישר את דרכיו. ביקורת בונה זו תתקבל בנעימות כמו שֶׁמֶן רֹאשׁ משובח שלא יוסר מראשו (אַל יָנִי רֹאשִׁי) ולא ישבור אותו, ואף תבטיח את המשך מלכותו בניגוד לשפע המפתה של הרשעים. במבט היסטורי, תוכחה פנימית זו משקפת את ייסורי המצפון של דוד על שפגע במעילו של שאול, מתוך הבנה ששמן המלוכה טרם הוסר משאול ולכן אסור לפגוע בו. מתוך דבקות בדרך הישר, דוד ממשיך כל חייו (כִּי עוֹד) לשאת את תפילתו לה' (וּתְפִלָּתִי) שיינצל ממעשיהם הרעים של פועלי האוון (בְּרָעוֹתֵיהֶם), ואף מייחל שייפלו בחלקו ייסורי הצדיקים כדי שלא יתפתה לעולם להצלחת הרשע.
תהלים, פרק קמ״א, פסוק ה׳
יֶ֥הֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק ׀ חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי־ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.