האדם הפונה אל ה' מבקש להעלות את תפילתו המילולית ומחוות גופו למדרגה של עבודת קודש ממשית. הוא מבקש כי תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי, כלומר תהיה ערוכה ומוכנה לפני ה', ותתקבל ברצון כאילו הייתה קְטֹרֶת המוקטרת במקדש. בדומה לכך, מַשְׂאַת כַּפַּי, שהיא הפעולה הפיזית של הרמת הידיים המבטאת את שטיחת הלב, נמשלת לקרבן מִנְחַת־עָרֶב. ההשוואה לקרבן התמיד של בין הערביים נובעת מכך שהמזמור חובר בשעה זו או משום שלקרבן זה יש מעלה רוחנית יתרה של מחשבה זכה, ויש המסבירים שהכוונה במילה זו אינה לזמן, אלא לבקשה שהמנחה תהיה עריבה ורצויה.
תהלים, פרק קמ״א, פסוק ב׳
תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.