תפילתו של דוד נחתמת בבקשה לצדק פואטי, שבו רודפיו ילכדו ברשתות שהם עצמם טמנו לו, בעוד הוא יחמוק מהם ללא פגע. המילה בְמַכְמֹרָיו משמעותה פח ורשת ציד [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים מבטאות את תקוותו של דוד שהרשעים ייפלו בעצמם לתוך המלכודת שהכינו לרגליו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על הפער הדקדוקי בפסוק, שבו המילה בְמַכְמֹרָיו מופיעה בלשון יחיד, ואילו המילה רְשָׁעִים בלשון רבים. יש המסבירים כי לשון היחיד מכוונת לאויבו המרכזי והגדול של דוד, כדוגמת שאול המלך או דואג האדומי, ואילו לשון הרבים מתייחסת לכלל ההולכים אחריו ושותפים לרדיפה [רד"ק, מאירי]. גישה אחרת מציעה כי הרשעים כולם חולקים מחשבה וסוד אחד, ולכן כולם ייפלו יחד ברשת של אחד מהם [אבן עזרא]. פירוש נוסף רואה במילה זו תיאור מושגי של רשתות האוון והרשע עצמו [ביאור שטיינזלץ].
המילה יַחַד מדגישה כי כל הרשעים ללא יוצא מן הכלל, איש לא נעדר, יילכדו באותה המלכודת [מצודת דוד]. באשר להמשך הפסוק, אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר, מקובל לראות כאן היפוך של סדר המילים, כך שיש לקרוא זאת כ"עד אעבור אנכי". כלומר, הרשעים ייפלו בפח בטרם דוד יגיע לאותו המקום. כאשר הוא יעבור שם, הרשת כבר תהיה תפוסה בהם, והוא יוכל להמשיך בדרכו לבטח, כמשל לעוף החומק ממלכודת [רד"ק, מצודת דוד, מאירי, אבן עזרא].
לצד ההבנה המקובלת, מציעים הפרשנים זוויות התבוננות נוספות על הסיטואציה. גישה אחת מדגישה את רחמנותו של דוד, ומסבירה כי הוא אינו מבקש את מותם של רודפיו במלכודת קטלנית, אלא רק שייעצרו בתוך רשת שתעכב אותם יַחַד, עד שהוא יעבור ויינצל. דבר זה אכן קרה היסטורית כאשר שאול ואנשיו נאלצו להפסיק את המרדף אחר דוד בשל מלחמת הפלשתים [מלבי"ם]. מנגד, יש הלומדים מחיבור המילים יַחַד אָנֹכִי כי מדובר בהבטחה אלוהית. לפי פירוש זה, רוח הקודש משיבה לדוד כי ה' נמצא יחד עמו, והוא יעבור לפניו וישמיד את אויביו כליל, כדונג הנמס באש [אלשיך]. בגישה חריגה מעט, יש מי שפירש את המילים כביטוי לחששו של דוד שמא גם הוא יעבור על הפח וייתפס בו [אבן עזרא].