קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם נמצאים בבעיה מכל הכיוונים, ואין לכם לאן לברוח? ככה בדיוק מרגיש המשורר. הוא נמצא במצב קשה, מוקף באנשים שרודפים אחריו, ומרגיש שכל הדרכים חסומות. מרוב קושי וצער, הוא מתאר את עצמו במילה בְּהִתְעַטֵּף. המילה הזו מתארת מצב של חולשה ועייפות גדולה, כאילו הגוף והנפש שלו מתכווצים ומתקפלים פנימה מרוב כאב.
ברגע הזה של בדידות מוחלטת, הוא פונה אל ה' ואומר לו וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי. המילה נְתִיבָתִי פירושה השביל או הדרך שלי. המשורר בעצם אומר לה' שהוא היחיד שיודע באמת מה קורה בלב שלו. ה' יודע שהוא הולך בדרך ישרה וטובה, ואין לו שום כוונה לעשות רע לאנשים שרודפים אחריו.
למרות שהוא מתנהג כל כך יפה ולא רוצה לפגוע באיש, הרודפים שלו לא עוזבים אותו. הוא ממשיך ואומר בְּאֹרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִֽי, כלומר בכל שביל או כיוון שהוא רק יבחר ללכת בו כדי להינצל, הם עוקבים אחריו ומכינים לו מלכודת.