יצא לכם פעם ללכת לאיבוד במקום זר ולהרגיש שאין אף אחד שאתם מכירים סביבכם? דוד המלך הרגיש תחושה דומה, אבל קשה הרבה יותר. כשהוא בורח משאול המלך, הוא מוצא את עצמו בודד לגמרי. דוד מתאר שכאשר הוא מסתכל סביבו, הַבֵּיט וּרְאֵה, הוא מביט לכל הכיוונים. למרות שהוא מזכיר רק את צד יָמִין, הכוונה היא שהוא מסתכל לכל עבר, ימינה ושמאלה, ומחפש עזרה.
אבל התוצאה עצובה מאוד, וְאֵין לִי מַכִּיר. דוד מרגיש שאין לו אפילו חבר אחד שמוכן לעזור לו, או מישהו מאנשי המלך שיסכים להגיד עליו מילה טובה. בגלל המצב הזה הוא מרגיש שאָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי, כלומר אין לו שום מקום לברוח אליו שבו לא ימצאו אותו. מכל כיוון מחכים לו אנשים שרוצים לתפוס אותו. דוד מבין שאֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי, אין אף אדם שדואג לו ומנסה להציל אותו, אפילו לא קרובי המשפחה שלו. מתוך הבדידות העמוקה הזו, כשאין אף אדם שיכול לעזור, דוד מבין שהתקווה היחידה שנשארה לו היא לבקש עזרה והצלה רק מֵה'.