מתוך מצוקה של בידוד מוחלט, דוד מתחנן בפני ה' הַבֵּיט וּרְאֵה את מצבו הקשה, או לחלופין מתאר כיצד הוא עצמו מביט לכל עבר, אל היָמִין ואל כל מקור תמיכה אפשרי. מתוך ההסתכלות הוא מבין כי וְאֵין לִי מַכִּיר, שכן אין איש שמוכן לעזור לו, למחות על רדיפתו או ללמד עליו זכות בשמיים ובארץ. המצוקה החברתית הופכת למלכודת פיזית כאשר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי, ולא נותר שום מקום מפלט נטול אויבים שאליו יוכל לברוח. מתוך ייאוש הוא מכיר בכך שאֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי ואין מי שיחפש להציל את חייו, ולכן תקוותו היחידה להצלה נתונה בידי ה'.
תהלים, פרק קמ״ב, פסוק ה׳
הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין ׀ וּרְאֵה֮ וְאֵֽין־לִ֢י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.