תהלים, פרק קמ״ב, פסוק ד׳

ברגעי חולשה ודכדוך, כאשר גופו ונפשו מתכווצים פנימה מרוב ייסורים, בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי, פונה המשורר אל ה' מתוך בדידות מוחלטת. הוא מצהיר כי רק ה' מכיר את השביל שבו הוא צועד, וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי, ויודע כי הוא מקפיד ללכת בדרך ישרה ללא כוונה להרע לרודפיו. יחד עם זאת, ה' מודע גם לסכנות הרבות ולמסתרים שאליהם נאלץ המשורר לברוח מפני אויביו. על אף חסידותו, רודפיו אינם מרפים ממנו, ובכל כיוון שבו יבחר להימלט, בְּאֹרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ, הוא מגלה שהם כבר ריגלו אחריו וטָמְנוּ פַח לִי, כשהם חוסמים את דרכו במלכודות מכל עבר.