המשורר זועק אל ה' מתוך שבר פנימי ואיום חיצוני, ומבקש הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי, שהיא קול של תפילה ובקשת עזרה ולא ביטוי של שמחה. זעקה זו נובעת מהתחושה כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד, מצב של חולשה קיצונית והתרוקנות מכוחות, או אף דלות רוחנית מזכויות. לצד המצוקה האישית הוא מתחנן הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי, משום שאויביו התחזקו עד שאינו יכול לעמוד מולם בכוחות עצמו והוא תלוי בישועה אלוהית. ייתכן גם שחוזקם של הרודפים נובע ממש ממנו, שכן הוא זה שלחם עבורם בעבר וכעת הם משתמשים בכוח זה נגדו בכפיות טובה.
תהלים, פרק קמ״ב, פסוק ז׳
הַקְשִׁ֤יבָה ׀ אֶֽל־רִנָּתִי֮ כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.