השגחתו של ה' מקיפה את כל צורכי האדם, והוא מהווה משענת ומחסה לאלו שאין להם על מי להישען. הפסוק מציג את ה' כמי שפועל באופן אקטיבי למען חסרי הישע, ורוב הפרשנים מסכימים כי פעולות אלו שזורות זו בזו.
המונח לָעֲשׁוּקִים מתייחס לאנשים שנגזלו בידי אחרים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה מַתִּיר משמעותה פתיחת קשרי האסירים ושילוחם לחופשי [מצודת דוד].
ישנה גישה פרשנית המדגישה את ההבדל בין פעולתו של ה' לפעולתו של מלך בשר ודם. בעוד שמלך אנושי עשוי לשחרר אסיר מבית הכלא אך לא ידאג להמשך קיומו, ה' פועל בשלמות: הוא מַתִּיר אֲסוּרִים ממאסרם, לאחר מכן הוא עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים בכך שהוא מעניש את מי שכלא אותם בחינם ונוקם את נקמתם, ולבסוף הוא נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים ודואג למזונם של המשתחררים כדי שלא ימותו ברעב [מלבי"ם, מאירי].
לצד הפירוש הכללי, יש הממקדים את הפסוק במישור הלאומי וההיסטורי. פעולות אלו של ה' מתקיימות בכל דור ודור, ובפרט כלפי עם ישראל. ה' עושה משפט בעושקיהם של ישראל בגלות בבל, מספק להם מזון כפי שעשה במדבר, ומשחרר אותם ממאסר הגלות [רד"ק]. בהקשר זה, המאסר אינו בהכרח כלא פיזי, אלא יכול להתפרש גם כמאסר של צרות [מאירי].
רובד נוסף בפרשנות קושר את הפסוק באופן ישיר לסיפורו של יוסף. כאשר אשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף ואיימה עליו שתכלא אותו בבית האסורים, יוסף סירב והשיב לה בביטחון כי ה' מתיר אסורים [תורה תמימה]. יתרה מכך, סיפורו של יוסף מדגים כיצד ה' מחולל את כל הפעולות הללו כאחת: ה' עשה משפט על כך שיוסף הוציא את דיבת אחיו רעה, וסיבב את הדברים כך שיוסף נמכר. מכירה זו הובילה לכך שיוסף נתן לחם לאביו ולאחיו הרעבים בשנות הבצורת, ובתוך כך ה' התיר מבית האסורים את שר המשקים ואת יוסף עצמו כדי להביא את התוכנית האלוהית לידי גמר [אלשיך].