השגחתו של ה' מופנית באופן מיוחד אל החלשים והפגיעים ביותר בחברה, אלו שאין להם משענת טבעית להישען עליה. גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה מייצגים אנשים חסרי משפחה, קהילה או מעמד אזרחי שיוכלו לסייע להם, ולכן התורה מזהירה עליהם פעמים רבות וה' הוא זה שלוקח על עצמו לשמור עליהם [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מעבר למשמעות הפשט, הפרשנים רואים בדמויות אלו משל למצבו של עם ישראל בגלות. כנסת ישראל וציון נמשלו לגרים, יתומים ואלמנות משום שהם נדכאים, אומללים וחלשים בין אומות העולם, אך ה' ממשיך להשגיח עליהם גם במצבם זה [רד"ק, אלשיך, מאירי].
את פעולת ה' כלפי החלשים מתארת המילה יְעוֹדֵד. גישה מרכזית בקרב הפרשנים מסבירה כי משמעותה היא מתן כוח, חיזוק ועידוד [רש"י, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה היא לרוממות ונשיאת ראש [רד"ק], או לשילוב של רוממות וחוזק גם יחד [מצודת ציון]. על דרך המשל, עידוד זה מתפרש כהבטחה לגאולה העתידית של ישראל מן הגלות [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק מוצג הניגוד ליחסו של ה' כלפי החלשים: וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. משמעות המילה יְעַוֵּת היא עיקום ועיקול הדרך [מצודת ציון, מאירי]. פעולה זו מכוונת במיוחד כנגד אותם רשעים המבקשים להרע לחלשים, לגר ליתום ולאלמנה [מלבי"ם].
הפרשנים מציגים מספר גישות לגבי האופן שבו ה' מעוות את דרכם של הרשעים. גישה אחת מסבירה כי ה' מסבב סיבות ומשבש את תוכניותיהם, כך ששאיפותיהם לא יתמלאו והם יידחו וייפלו באותה הדרך שבה בחרו [אבן עזרא, רד"ק]. גישה אחרת מתמקדת ברובד הנפשי, ולפיה ה' נותן בלבם של הרשעים ללכת בדרך עקומה שתביא עליהם רעה ותכשיל אותם [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המציגים נקודת מבט חיובית על עיוות הדרך, ומסבירים כי ה' מעוות ומעקם את הדרך הרעה שבה הולכים הרשעים כדי שהיא לא תיראה להם עוד כדרך ישרה. מטרת העיוות אינה רק להכשילם, אלא לגרום להם להתרחק מן החטא ולחזור בתשובה שלמה [אלשיך].