מכאוביהם של הכופרים יִרְבּוּ, משום שהם מָהָרוּ ורצו לעבוד אל אַחֵר, ויש המסבירים כי הם מעניקים מוהר לאלילים, המכונים לגנאי עַצְּבוֹתָם. כנגד דרכם מצהיר המשורר בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, כסירוב מוחלט לצקת דם עבור פולחן זר, או כדחייה של קורבנות הטבולים בדם של גזל וחמס. שיא ההתנתקות מודגש בהבטחה וּבַל־אֶשָּׂא אֶת־שְׁמוֹתָם עַל־שְׂפָתָי, במטרה להכחיד כליל את זכר האלילים והרשעים. לצד זאת, קריאה שונה רואה בפסוק כולו התייחסות אישית של דוד לאויביו, תוך התחייבות שלא לשפוך את דמם כנקמה ואף לא להזכיר את שמותיהם.
תהלים, פרק ט״ז, פסוק ד׳
יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֢ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.