קרה לכם פעם שמישהו שסמכתם עליו מאוד פתאום הפנה לכם עורף? דוד המלך חווה כאב עצום כזה, והוא זועק אל ה' מתוך הלב. הוא לא מתמודד רק עם אויבים רגילים מבחוץ, אלא עם אנשים מתוך העם שלו ומתוך הבית שלו שמרדו בו. דוד פותח במילה מָה כדי לבטא את ההלם והפליאה העצומה שלו מהמצב הקשה שנוצר. הוא מספר על צָרַי, שהם האויבים המוכרים שלו, אבל הכאב הגדול באמת מגיע מאלה שקָמִים עָלָי, שזה תיאור לאנשים הקרובים אליו ביותר, כמו הבן שלו אבשלום, שהחליטו להתקומם ולצאת נגדו. דוד מזכיר את שניהם יחד כדי להראות שכולם התאגדו ומשתפים פעולה נגדו.
כשהוא קורא להם רַבִּים, הוא לא מתכוון רק לכמות הגדולה שלהם, אלא לכוח ולמעמד שלהם. מדובר באנשים חשובים, חכמים וחזקים מאוד. דוד מדגיש עד כמה האויבים שלו גדולים וחזקים כדי לומר שברור לו שבלי העזרה של ה', אין לו שום סיכוי להינצל מידם. בנוסף, כשהוא אומר שהם קמים עָלָי, הוא מתכוון שהם לא מנסים לפגוע רק בו פיזית, אלא רוצים לפגוע גם בנפש וברוח שלו.