תארו לעצמכם מצב שבו כולם מסביבכם, אפילו האנשים הכי חכמים שאתם מכירים, אומרים לכם שאין לכם שום סיכוי. זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. אנשים רבים, וביניהם אפילו גדולי החכמים של אותו דור, יצאו נגדו. כאשר דוד אומר שהם מדברים לנפשי, הוא מתכוון שהם מדברים עליו ועל החיים שלו.
אותם אנשים שפטו את דוד בגלל חטא שהוא עשה בעבר, והיו בטוחים שבעקבות זאת ה' עזב אותו לגמרי. הם טענו כי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים, כלומר שה' כבר לא יעזור לו ולא יציל אותו. האות הנוספת בסוף המילה יְשׁוּעָתָה באה לרמז שהם חשבו שדוד איבד את הישועה פעמיים: גם את ההצלה שלו עכשיו בעולם הזה, וגם את החלק הרוחני שלו בעולם הבא.
בסוף הדברים מופיעה המילה סֶלָה, שלפי הרבה מפרשים המשמעות שלה היא לעולם או לנצח. כלומר, המתנגדים של דוד חשבו שהוא נפל, שה' לא יסלח לו לעולם, ושהוא כבר לא יצליח לקום לנצח.