תהלים, פרק ל׳, פסוק ב׳

דוד פותח בשירת הודיה ומכריז אֲרוֹמִמְךָ ה', אשבח אותך ואספר את גדולתך על כך שהצלת אותי. הוא מצהיר כִּי דִלִּיתָנִי, כלומר רוממת והגבהת אותי משפל עמוק, בין אם מדובר בהצלה ממחלה קשה שנועדה למרק את חטאיו, ובין אם מדובר בחילוץ מבור החטא וסליחה על מעשיו. בזכות מחילה זו וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי, ומנעת מאנשים שביקשו להכניע אותי לחגוג את מפלתי. אותם שונאים טענו כי אין לדוד חלק לעולם הבא, אך כאשר נפתחו דלתות ארון הקודש במקדש רק בזכות הזכרת שמו, הוכח לכל כי ה' סלח לו בלב שלם ושמחת אויביו הפכה לבושה.