תהלים, פרק ל״ד, פסוק י״ד

שלמות המידות ויראת ה' נבחנות ביכולתו של האדם לשלוט על דיבורו דווקא בתוך מציאות חברתית מלאת חיכוך. הציווי נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע אוסר באופן מקיף על הפקת דיבור שכלתני ומחושב של לשון הרע, רכילות או קללות, גם כאשר ישנה סיבה מוצדקת לכעס או כשהדברים גלויים לכל. במקביל, האזהרה שוּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה דורשת דבקות באמת ואוסרת על צביעות בדיבור חיצוני ופשוט יותר. איסור זה חל במיוחד על מצב שבו האדם מדבר דברים הנשמעים חיוביים, אך בלבו הוא שונא את חברו ומתכנן לפגוע בו.