דוד המלך, מתוך ניסיונו בגלות שבה שרד ללא סיוע אנושי, מצווה על האדם לכוון את יראתו אל ה' בלבד. הקריאה יְראוּ אינה עוסקת בראייה אלא מהווה דרישה לפחד ולירא מגדולת ה', מתוך שאיפה להיות נקיים מעוון. פנייה זו מיועדת אל קְדֹשָׁיו, אנשים המקדישים את עצמם לבורא ומסתפקים במועט, אך בניגוד לנזירים הסובלים ממחסור בשל פרישותם, הם נדרשים רק לשמור את מצוות התורה. כאשר האדם בוטח בה' לבדו ולא בהשתדלותו האישית, מובטח לו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, וה' יספק את כל צרכיו מאליו ואף מעבר למה שהיה מסוגל להשיג בכוחות עצמו.
תהלים, פרק ל״ד, פסוק י׳
יְר֣אוּ אֶת־יְהֹוָ֣ה קְדֹשָׁ֑יו כִּי־אֵ֥ין מַ֝חְס֗וֹר לִירֵאָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.