ההשגחה האלוהית מלווה את הצדיק ומבטיחה את שלמותו הבסיסית, גם מול פגיעות, ייסורים וקשיים. ה' הוא זה אשר שֹׁמֵר ומגן עליו מכל רע [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי הבחירה להזכיר דווקא את עצמותיו נובעת מכך שהעצמות מהוות את היסודות והעמודים המעמידים את גוף האדם [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. ההבטחה כאן היא שגם אם הצדיק נופל, נחבל או סובל מצרות רבות במהלך חייו, אבריו המרכזיים לא יספגו נזק כבד. יסודותיו ושורשיו יישארו יציבים ושלמים, גם אם "ענפיו" ייפגעו [אבן עזרא, מאירי, שטיינזלץ, אלשיך].
הכתוב מדגיש כי אפילו אַחַת מֵהֵנָּה, כלומר אחת מהן [מצודת ציון], לֹא נִשְׁבָּרָה (פועל המנוסח בלשון עבר [רד"ק]).
לצד הפירוש המתמקד בהגנה על שלמות הגוף בעולם הזה, קיים רובד נוסף המתייחס לשמירת העצמות לאחר המוות. אף על פי שלצורך תחיית המתים די בעצם אחת קטנה שתישאר שלמה כדי לבנות עליה את הגוף מחדש, ה' שומר על כל עצמותיו של הצדיק בקבר לבל יירקבו, וזאת בזכות קדושתו [אלשיך].