השגחתו של ה' בעולם אינה מוגבלת רק לשמירה על הצדיקים ולהטבה עמהם, אלא היא פועלת גם כנגד הרשעים, כדי לוודא שהעולם אינו נותר הפקר [ביאור שטיינזלץ, רד"ק, מאירי]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי המילה פְּנֵי מבטאת כעס, זעם וחרון אף. הסיבה לשימוש במילה זו לתיאור כעס היא שהזעם ניכר ונראה בבירור על פניו של האדם [אבן עזרא, מצודת ציון]. בדומה לביטויים מקראיים אחרים שבהם ה' שם את פניו באדם כדי להענישו, כך גם כאן מופנה מבטו הזועם של ה' כלפי עושי הרע [רש"י, רד"ק, מצודת ציון].
מול הגישה המפרשת את פני ה' ככעס גרידא, ישנה תפיסה המדגישה כי השם המפורש המופיע בפסוק (ה') מייצג דווקא את מידת הרחמים. אולם, בעוד שאצל הצדיקים מידת הדין נהפכת לרחמים, אצל הרשעים התהליך הפוך – אפילו מידת הרחמים פועלת נגדם. לעיתים ה' מטיב עמם בעולם הזה, אך זאת רק כדי למצות את עונשם ולבסוף לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם [אלשיך]. השגחה זו לרעה נועדה להעניש את הרשעים ולמחות את זכרם לחלוטין, בין היתר כדי להציל את הצדיקים ולמנוע מעושי הרע את היכולת להמשיך ולפגוע בהם [מלבי"ם].