האדם נקרא להכיר את בוראו מתוך חקירה והתנסות אישית, ובקריאה טַעֲמוּ וּרְאוּ הוא מוזמן לבחון בשכלו ולחוות בחושיו את הידיעה כִּי טוֹב ה', ממש כשם שטועמים תבשיל כדי לעמוד על טיבו. מתוך התבוננות זו מתגלה כי ה' הוא מקור הטוב המוחלט, המעניק לחוסים בו נעימות פנימית ותועלת גלויה. הכרה זו מלמדת כי אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ, שכן המאושר האמיתי הוא מי שמוצא מחסה בה'. האושר נובע מעצם ההישענות על ה', ולכן לעיתים האדם נותר במצב של חוסר חומרי כדי שלא יבטח בעושרו, אלא ימשיך להיות תלוי לחלוטין בבוראו.
תהלים, פרק ל״ד, פסוק ט׳
טַעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּֽי־ט֣וֹב יְהֹוָ֑ה אַֽשְׁרֵ֥י הַ֝גֶּ֗בֶר יֶחֱסֶה־בּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.