תהלים, פרק ל״ד, פסוק א׳

בברחו מפני שאול לעיר גת עמד דוד בסכנת חיים, וניצל בזכות תכסיס הישרדות והשגחת ה' השומרת על הצדיקים. המזמור חובר על ידי לְדָוִד כשיר הודיה על כך שבְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ, כלומר כששינה במכוון את שכלו ודיבורו ההגיוני והעמיד פני שוטה, לא פגעו בו לרעה. הוא עשה זאת לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ, שהוא תואר מלכותי כללי למלכי פלשתים, שמו הנוסף של אכיש מלך גת, או כינוי המרמז על צדקתו בכך שסירב להורגו. נס ההצלה הושלם כאשר המלך לא שמע לעבדיו, וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ, ודוד הצליח ללכת משם בנחת מבלי שהליכתו השפויה והאיטית תעורר חשד.