ההודיה הנצחית לה', אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ, נאמרת על הנסים התמידיים שעשה בעבר, וכן מתוך ביטחון עתידי שיוציא לפועל את המשפט ברשעים. קבלה זו כוללת אף הודיה על ייסורים, מתוך הבנה שכל מעשיו של ה' נועדו לטובה. מתוך כך צומחת הציפייה וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי־טוֹב, המבטאת תקווה להמשך החסד ולהיפוך מידת הדין לרחמים. את הישועה מתחייב האדם לפרסם נֶגֶד חֲסִידֶיךָ, כלומר בפומבי לעיני המאמינים הראויים לקבל את החסד. לצד זאת מובעת בקשה שאם נגזר עליו לסבול, הדבר יתרחש בסביבתם המנחמת של חסידים אלו ולא מול אויביו השמחים לאידו.
תהלים, פרק נ״ב, פסוק י״א
אוֹדְךָ֣ לְ֭עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַאֲקַוֶּ֥ה שִׁמְךָ֥ כִי־ט֝֗וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.