תהלים, פרק נ״ז, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לשמוע סיפור על אדם שניסה להכין מלכודת למישהו אחר, אבל בסוף נפל לתוכה בעצמו? דוד המלך מתאר בדיוק מצב כזה. באותם ימים, שאול המלך והאנשים שלו רדפו אחרי דוד וחיפשו אותו. דוד מרגיש כאילו האויבים שלו הם ציידים שמנסים ללכוד אותו. הוא מספר שהם הכינו רֶשֶׁת, כלומר מלכודת, ממש מתחת לִפְעָמַי, שזה אומר לצעדים ולפסיעות שלו. הסכנה הייתה כל כך גדולה, עד שדוד הרגיש שהאויב כָּפַף נַפְשִׁי, כלומר הכניע אותו וגרם לו להיות כפוף ועצוב. האויבים לא הסתפקו רק במלכודת, אלא גם כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה, שזה אומר שהם חפרו בור גדול ועמוק כדי שדוד ייפול פנימה. אבל ממש ברגע האחרון, קורה מהפך. ה' אמנם מאפשר לאנשים רעים לתכנן תוכניות ולהכין מלכודות, אבל הוא שומר על דוד הצדיק. במקום שדוד ייפגע, קורה דבר הפוך לגמרי והאויבים נָפְלוּ בְתוֹכָהּ, הם בעצמם נפלו לתוך הבור שהם חפרו. המילה סֶלָה שמופיעה בסוף, באה ללמד אותנו שזהו סיום מוחלט ושהסכנה עברה לתמיד.