המלך דואג שהאביון וִיחִי בביטחון, ואף וְיִתֶּן־לוֹ שפע רב מאוצרותיו ומתנותיו, המכונים מִזְּהַב שְׁבָא, כדי להעשירו מבלי לביישו. מנגד, ייתכן שהמלך עצמו הוא שוִיחִי בטוב, וה' הוא שמעניק לו רכוש עצום בזכות רחמיו על העניים. בעקבות צדקתו ונדיבותו של המלך, העני הניצול או העם כולו וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד לשלומו, וכׇּל־הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ. לחלופין, המלך הוא שמתפלל על העני שיזכה לברכת שמיים ולא יזדקק למתנות בשר ודם, או שה' בעצמו הוא שמברך את המלך.
תהלים, פרק ע״ב, פסוק ט״ו
וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֢ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרְכֶֽנְהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.