זעמם של הרשעים מוביל בסופו של דבר לשבחו של ה', שכן כאשר הוא מכשיל אותם מתברר כִּי־חֲמַת אָדָם היא הבל, ובעקבות זאת הכול מודים לו, תּוֹדֶךָּ. הודאה זו נובעת גם מהפער שבין האדם שאינו מסוגל לשלוט בכעסו, לבין ה' הפועל באיפוק ואינו ממהר להעניש. באשר למה שנותר מן הזעם, שְׁאֵרִית חֵמֹת, ה' בולם ועוצר, תַּחְגֹּר, את כעסן של שאר האומות ומונע מהן לכלות את ישראל. מנגד, ניתן להבין מילה זו כפשוטה, כלבישת חגורה, המלמדת כי ה' הוא היחיד שראוי לחגור חמה כדי להינקם מאויביו. לחלופין, זעמם הקיצוני של בני האדם הוא שגורם לה' לעצור ולחגור את כעסו שלו, כדי להימנע מהחרבת אומות נוספות.
תהלים, פרק ע״ו, פסוק י״א
כִּֽי־חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.