אַבִּירֵי לֵב, לוחמים עזים שגאוותם וכוחם בליבם, חווים מפלה פתאומית כאשר הם אֶשְׁתּוֹלְלוּ, כלומר מאבדים את שפיות דעתם מרוב בלבול ואף הופכים בעצמם לשלל ולביזה בידי ישראל. מתוך פחד מגערת ה' הם נָמוּ שְׁנָתָם, שוקעים בתרדמה עמוקה המונעת מהם להבחין בפורענות שבאה עליהם, או נופלים שדודים בשנת מוות נצחית. במצב זה של חוסר אונים, וְלֹא מָצְאוּ כׇל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם, שכן כוחם רפה בפתאומיות והם אינם מסוגלים עוד לאחוז בנשק ולהילחם. רפיון ידיים ותרדמה אלו עשויים לתאר לא רק צבאות אדירים, אלא גם את מבוכתם של נביאים וחכמים אשר נדמו כמי ששקעו בשינה לנוכח חורבן המקדש והסתרת גבורת ה'.
תהלים, פרק ע״ו, פסוק ו׳
אֶשְׁתּֽוֹלְל֨וּ ׀ אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹֽא־מָצְא֖וּ כׇל־אַנְשֵׁי־חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.