תארו לעצמכם צבא ענק ומפחיד שמגיע כדי לתקוף את ירושלים. הלוחמים בצבא הזה הם אַבִּירֵי לֵב, כלומר, לוחמים חזקים מאוד שמרגישים גאווה גדולה וביטחון בכוח שלהם. אבל כשה׳ מחליט להגן על העם שלו ולעצור אותם, הכול משתנה ברגע אחד קטן. פתאום, אותם לוחמים גיבורים אֶשְׁתּוֹלְלוּ, הם פשוט התבלבלו לגמרי, איבדו את ההיגיון ושכחו מה הם בכלל באו לעשות.
במקום להילחם, נָמוּ שְׁנָתָם. מרוב פחד מהגערה של ה׳, הם שקעו פתאום בתרדמה עמוקה. הצבא האדיר הזה הפך בשנייה אחת לחלש וחסר אונים, עד כדי כך שוְלֹא מָצְאוּ כׇל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם. כמובן שהידיים שלהם לא באמת הלכו לאיבוד, אלא שזה תיאור לכך שפתאום נגמר להם כל הכוח. הם עמדו שם מבולבלים וחלשים, כאילו הם לא מצליחים למצוא את הידיים של עצמם כדי להחזיק בנשק ולהילחם.