תהלים, פרק צ״ד, פסוק י״ז

קרה לכם פעם שהייתם בבעיה גדולה, והרגשתם שאין אף אחד בעולם שיכול לעזור לכם חוץ מה'? משה רבנו חיבר את התפילה הזו מתוך צער על עם ישראל שנמצא בגלות. הוא נזכר בניסיון האישי שלו והבין שאם הוא ניצל מפרעה רק בזכות העזרה של ה', ברור שגם עם ישראל זקוק מאוד לרחמים ולהצלה הזו. משה מודה ואומר לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי, כלומר, אם ה' לא היה עוזר לי, לא הייתה לי שום משענת אחרת בעולם. הוא מסביר שבלי העזרה של ה', כִּמְעַט, בתוך זמן קצר מאוד, הייתה שוכנת דוּמָה נַפְשִׁי. המילה דוּמָה מתארת את הקבר, שהוא מקום של דממה ושתיקה מוחלטת. כשהוא אומר שהמקום הזה היה יכול להיות הבית של נַפְשִׁי, הוא לא מתכוון לנשמה הרוחנית שלנו, אלא לגוף שלנו ולכוח החיים שמסתיים. כך אנחנו לומדים שהחיים והקיום שלנו תלויים לגמרי בהשגחה ובעזרה של ה'.