קרה לכם פעם שראיתם מישהו מתנהג בצורה ממש לא יפה, ובכל זאת נראה שהכל הולך לו בקלות והוא מצליח? המזמור הזה נכתב מתוך תחושה דומה של כאב. עם ישראל נמצא בגלות ורואה איך האויבים מציקים לו ומצליחים, בזמן שהאנשים הטובים סובלים. מתוך הקושי הזה, המשורר מתפלל אל ה׳ ומבקש שיעשה צדק בעולם.
הוא משתמש במילה אֵל, שמבטאת כוח רב, כדי להזכיר שרק לה׳ יש את היכולת לעצור את הרשעים. אבל למה הפסוק אומר פעמיים אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת? הכפילות הזו היא בקשה שמזכירה את מה שהיה פעם: ה׳, כמו שראינו את הכוח שלך מגן עלינו ועושה צדק בעבר, אנחנו מבקשים שתפעל כך שוב גם עכשיו.
מכיוון שלפעמים נדמה שהמשפט של ה׳ נסתר מן העין ולא תמיד רואים אותו מיד, המשורר זועק ומבקש הוֹפִיעַ. פירוש המילה הוא להאיר ולזרוח. המשורר מבקש מה׳ שיתגלה, יאיר את כוחו בעולם, ויראה לכולם את הצדק שלו.