חכמתו האינסופית של בורא עולם עומדת בניגוד מוחלט למוגבלות השכל האנושי. בעוד שבני אדם מתכננים מזימות, מתגאים או מטילים ספק בהשגחה, הידיעה האלוהית מקיפה את כל הכוונות הנסתרות, וחושפת את שבריריותן ואת חוסר הממשות שלהן.
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת מהות קביעה זו, ובפרט לביאור המילים כִּי הֵמָּה הָבֶל. גישה אחת מתמקדת בחוסר היכולת האנושית לממש תוכניות. לאדם אין כוח עצמאי להוציא אל הפועל את מחשבותיו הנסתרות [אבן עזרא], ובעוד שהוא מתכנן תוכניות, ה' יכול להפר אותן בקלות ואין לאדם יכולת להקימן ללא רשותו [רד"ק]. הדבר נכון במיוחד לגבי רשעים הזוממים להגיע לגדולה, להתגאות בשלטונם ולרמוס אחרים; ה' יודע שמחשבותיהם הן בנות חלוף וחסרות משמעות, וסופן להגיע לאבדון [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מול חכמתו העצומה של ה', המחשבה האנושית נחשבת להבל מוחלט, ולכן הוא מסוגל להבין אותה בהבטה מועטת בלבד [מצודת דוד].
לצד זאת, יש המפרשים את המילים כִּי הֵמָּה הָבֶל כהתייחסות לטעותם של הכופרים. בני אדם לעיתים חושבים שה' אינו מודע למעשיהם, אך עצם המחשבה הזו היא הבל [רד"ק]. ישנם כופרים הטוענים כי מתוך רוממותו של ה', הוא אינו מתעניין במחשבותיהם השפלות של בני האדם. על כך משיב הפסוק כי ה' יודע את המחשבות אף על פי שהן הבל ושפלות. טעותם של אותם כופרים נובעת לעיתים מראיית צדיקים סובלים; כדי לא לייחס לה' עוול וחוסר צדק, הם בוחרים להתכחש להשגחתו, אך קביעותיהם אלו חסרות כל בסיס [מאירי].
ברובד עמוק יותר, ידיעתו של ה' אינה נפרדת ממהותו, שכן הוא עצמו הדעת. הוא יודע את מחשבות האדם עוד בשלביהן הראשוניים ביותר, בטרם הן נכנסות אל הלב, בעודן במצב של אפסיות והבל. יתרה מכך, מכיוון שהמחשבות הן רוחניות וחסרות ממשות פיזית, קל יותר לה' לדעת אותן מאשר לדעת פעולות גשמיות. חרף החומריות האנושית, ה' מבין לעומק את מחשבותינו ומתוך כך מודע היטב גם לצערנו [אלשיך].