יצא לכם פעם לשמוע על אנשים שחושבים שה' נמצא רחוק בשמיים, ולכן הוא לא באמת רואה או שומע את מה שאנחנו עושים כאן למטה? המשורר פונה בדיוק לאנשים כאלה, שמטילים ספק בכך שה' משגיח על העולם, ודורש מהם להתעורר ולהתחיל לחשוב בהיגיון.
תחילה הוא אומר להם בִּינוּ, כלומר קורא להם לשים לב ולנסות להבין. הוא מכנה אותם בֹּעֲרִים בָּעָם, שזה כינוי לאנשים שפשוט חסר להם ידע בסיסי. לאחר מכן הוא פונה לקבוצה נוספת וקורא להם כְּסִילִים. אלו אנשים שיש להם שכל, אבל הם בוחרים להתעלם מהאמת בגלל הרצונות והתאוות שלהם. לכן הוא שואל אותם בתמיהה מָתַי תַּשְׂכִּילוּ, מתי סוף סוף תשתמשו בשכל שלכם ותבינו שה' יודע הכל?
הטעות של אותם אנשים היא שהם חושבים שה' לא יכול לקלוט דברים גשמיים. אבל המשורר עונה להם בטענה הגיונית ופשוטה: תחשבו על נפח שמייצר מחט, הוא הרי חייב להבין מראש בשכלו איך תופרים איתה. באותו אופן, ה' הוא זה שיצר את העין שלנו ונטע בנו את האוזן. מכיוון שהוא זה שברא את איברי החושים שלנו, ברור לגמרי שהוא בעצמו קולט, מבין ויודע היטב את כל המעשים של בני האדם.